אחיזת עיפרון נכונה…יש דבר כזה?!

רוצה לשתף אתכם במחשבותיי ותחושותיי במהלך פעילות אותה העברתי בגן. שיחקנו באטבי כביסה אותם "תפסנו" בפוליגל (ראו תמונה). פעילות מאוד מהנה לילדים ומכיוון, שזו פעולה הדורשת מוטוריקה עדינה מסוימת לא כל הילדים הצליחו ומצאו עניין.

כגננת מזה 20 שנה ועוד עשר בתחום חינוך ילדים ומוכנות לכיתה א', הבחנתי בשינוי שחל בי לנעשה.

תגובתי השתנתה. פעם…זה אומר לפני שהתחלתי המסע שלי בעולם הרוח (כשש שנים לאחור)*, הייתי מאתרת את אותם ילדים שהתקשו וממליצה להורים על פעולות מוטוריות מסוימות, כדי לאמן "אחיזת פינצטה". אימון באחיזת עיפרון מומלצת, בה הילד אוחז את העיפרון (בין אגודל לאצבע) עם תמיכה של האמה.

מצאתי את עצמי חווה ונותנת לילדים לחוות את המשחק, מבלי לנסות "לתקן"… יש דרכים רבות לאחוז בעיפרון (קחו זאת גם כמטפאורה) ולכתוב וכולן "כשרות" ובסדר. מכירה אנשים רבים שאוחזים כך או אחרת וכולם מבטאים עצמם בכתיבה, רישום, ציור ועוד.

אנו חיים בתקופה בה גם השונה והחריג הוא שלם ובסדר. כל עוד התפקוד אינו נפגע או מישהו נפגע…אז הכול בסדר. גם "הלא בסדר" הוא בסדר.

נכון או נכון, טוב או לא טוב, אינם מונחים, אשר תואמים את רוח התקופה, העידן החדש, שמאופיין באנרגיה נקבית תומכת, עוטפת ומקבלת את הכול כאחד ואת האחד כהכול.

בואו נשאף לילדים שלמים ולא מושלמים. ילדים מאושרים, שלומדים להנות מהתהליך, מהדרך, מהחוויה.

ברור לי, שיהיו אנשי מקצוע, שיחלקו על דעתי וגם זה בסדר. גם זה… זה "גם וגם". לכולנו דעות שונות וכהורים מבקשת מכם להפעיל את האינטואיציה שלכם ולכוון את האנרגיה למה שנראה לכם הכי מדויק  לילד שלכם.

לאבא שלי (בעיראק) קשרו את יד שמאל, כדי שיהיה כמו כולם… ימיני…תגובתנו היום: what's the fuck?! מה שנקרא "ותחשבו על זה"

*תלמידת מגדלור, מקום בו למדתי למצוא את הרוח בחומר בחיי האישיים והמקצועיים כגננת ומדריכת הורים.

ילד שלי – נשמה. הרצאה על הורות מזווית ראייה חדשנית ופורצת דרך – מוזמנים לעיין במגוון ההרצאות שלי

התנהלות משפחתית בהתאמה לחינוך בעידן החדש

מזה שנים מעסיקה אותי השאלה: מדוע הגענו לכדור הארץ? מהי תכלית חיינו?

אני חוקרת ולומדת תוכן זה מתוך סקרנות רבה מזה כעשור. מעבירה מפגשי חקר וחקירה בתחום המודעות והתודעה ומאמנת הוליסטית. אני עוזרת לאנשים להבין את מציאות חייהם, ייעודם ומהותם וכך ליצור את מציאות חייהם, המתאימה להם.

את התובנות העמוקות בתחום הרוחניות המעשית מיישמת בחיי האישיים, בהדרכות הורים פרטניות וכמובן בגן הילדים שלי.

גיבשתי תפישת עולם מעניינת ותומכת בהקשר של החינוך בעידן החדש והמערך המשפחתי. ברצוני להעביר מידע זה לכמה שיותר הורים.

המטרה ברכישת הידע, היא התפתחות אישית של כל אחד ואחד מבני המשפחה, על ידי הבנת השיקופים במערך המשפחתי וכך ליצור אווירה משפחתית זורמת ונעימה.

התכנים לא שגרתיים ומקוריים ביותר ורצוי להגיע בפתיחות מלאה.

לעולם "נחמד " יותר

בשנים האחרונות אנחנו עדים להחרפת התופעה של אלימות ילדים ובני נוער.אלימות מילולית ןפיסית כאחד.
זהו משפט שפותח רבות מסטטיסטיקות או כתבות מסקרות בנושא חינוך בתקופה האחרונה.לצד העובדה הנ"ל ,אנו,אנשי החינוך,מתלבטים כיצד ניתן למגר תופעה זו ורבים קובעים:פעם היה פה אחרת.
מה היה שונה?אני בילדותי לא חששתי ללכת לבית הספר ,תנועת נוער או סתם ברחוב.לא חששתי שאתקל באקט אלימות כלשהו כלפיי או כלפי חבריי וגם אם קרה(לא הכל היה וורוד)הוא טופל ע"י המבוגרים(ההורים,המדריכים,הסגל החינוכי)ובטח לא קראנו לזה תופעה…
אני מודה,אינני נותנת את החופש בהתנהלות היומיומית לבנותיי,כמו שהייתי רוצה,כמו שקבלתי בילדותי וחבל לי על כך.
ובכן,מה השתנה?אגיד לכם מה השתנה:האווירה.האווירה ברחוב,בבית הספר ובכל מקום ציבורי.אדם לאדם זאב.הפכנו לא סבלנים ולא סובלניים גם בהתנהגות וגם בדיבור.הפכנו לחשדנים,חסרי אמון זה בזה.אפילו להשתמש במילות הנימוס שכחנו:תודה,בבקשה,סליחה.הכול חייב להיות מיידי.כל פעולה חייבת להיות אינסטנט.אני רוצה ועכשיו!תביאי,תיקחי,תעשי.
כל אחד ואחד מכם,יודע על מה אני כותבת פה ויחד עם זאת ברור שחייבים לעשות משהו.
מה עושים?
כל כך פשוט!!!לא צריך תוכניות לימוד או היערכות מיוחדת של מערכת החינוך.אנו המבוגרים צריכים לשמש מודל חיובי לילדינו!!!מכאן,הכול ייפתר.אנו,המורים,הגננות,ההורים,מודל החיקוי לילדים.מה יותר פשוט מזה?
בואו נשנה גישה לחיים,לסביבה,לאחר.בואו נתחיל לגלות אכפתיות!אל תבינו אותי לא נכון. רוב האנשים פועלים על פי אמות המידה המוסריות ויודעים להבחין בין מותר לאסור ומשמשים מודל ראוי לדור הצעיר,אך קורה שביום יום שוכחים את האחר ומתמקדים יותר מדי ב"אני"…
בואו נתחיל להיות נחמדים זה לזה!!!אכפתיים לסביבה ולאחר.למורה של הבת שלי,למתדלק,לילדינו,לחוף הים…
אם נתחיל להתנהל יותר מהלב,מהרגש ופחות מהרציונל.מה"איך" ולא ה"צריך ".רק כך נצליח לעשות פה שינוי ונפסיק לקטר "שפעם היה פה יותר טוב".
שלא תטעו,אינני באה להטיף ולשנות את עולם המבוגרים.יש אחרים לעשות זאת(:
אני מאמינה שחינוך בסיסי זה צריך להתחיל מהגיל הצעיר ביותר ולהפוך לטבע שני.
חיפשתי כלים מתאימים .לא נושא חודשי או ספר,שיר.חיפשתי תוכנית שתלווה אותי כל השנה בגן.
חיפשתי ומצאתי!!!"שפת הג'ירף".תוכנית המופצת עי הגב' ליאור אבורמן.
ליאור אבורמן נחשפה לפני שנים לתורתו של ד"ר מרשל רוזנברג :"שפת הג'ירף " ליאור הבינה את הצורך וראתה את הפוטנציאל הגלום ברעיון ובנתה תוכנית מותאמת לגיל הרך המלווה בסיפורים,שירים ובובות כפפה(ג'ירף ותן)מלוות. – מטרת התוכנית היא לשפר האווירה הכללית בגן,למנוע אלימות ולעודד הידברות פתוחה, חברות ושיתוף פעולה בין הילדים.
הגננת,ליאת בן עזר ,בגן חרוב בתל אביב מיישמת השיטה ומצביעה על תוצאות של שינוי האווירה בקרב הילדים ואפילו שינוי בקרב ההורים(:
שתי בובות-כפפה נבחרו על-ידי דר´ רוזנברג כאמצעי-המחשה מטאפוריים לג´ירפה ולתן.
הג'ירף(הדמות המרכזית בתוכנית) משמש כמטפורה לתקשורת לא-אלימה בזכות ליבו הרחב, ( 30 ק"ג ) ובזכות גובהו –המאפשר לו להתבונן בפרספקטיבה על הדברים ולצפות מבעוד מועד את תוצאות דרכי התקשורת שלו .

התן (jackal) נבחר כמייצג המודעות ה"אלימה", אשר יללותיו מסמלות האשמות וקיטורים ולהבדיל מהג´ירף, התן נמוך, ולכן רואה רק דרך אחת למילוי צרכיו .

שפת הג'ירף – כרוכה בהתייחסות מן הלב ומתעניינת ברגשות ובצרכים – שלי ושל האחר ואינה משתמשת בשיפוטים ובהאשמות.
בתחילת השנה אפרת ואני התחלנו בהכרת דמות הג'ירף לילדים מתוך השירים של ליאור אבורמן .הדמות מתחבבת על הילדים וזהו צעד חשוב לקראת הזדהות עם הג'ירף ודרכי פעולותיו.
אמשיך לדווח ואשמח לשמוע מכן,הגננות וההורים,על ניסיונכם,המלצותיכם וטיפים בנושא.
בהצלחה לכולנו!!!
שנה טובה!!!